למצוא את האוצר באפילה: המפתח להבנת התנהגותם של ילדים 

אולי שמעתם את הבדיחה על האם שרואה את בנה הקטן מחפש משהו במטבח. "מה אתה מחפש?" היא שואלת אותו. "איבדתי שקל!" הוא עונה. "תחשוב טוב איפה ראית אותו בפעם האחרונה," אומרת אמו. "אהה, ראיתי אותו בסלון," עונה הילד הקטן, "אבל שם חשוך, אז אני מחפש אותו במטבח כי פה יש אור."

כשמדובר בהבנת ילדים, הורים ומורים עושים את אותה שגיאה. אנו מנסים לבצע את מלאכת הגידול וההוראה על-ידי עיצוב ושינוי התנהגותם. אנו עושים שימוש בכל מיני שיטות כדי שיתנהגו בצורה שונה, ישפרו את התנהגותם, ילמדו לקח כדי שיתנהגו טוב יותר, או יסבלו מהתוצאות ויצטערו על ההתנהגות שלהם. למה דומה הדבר? זה כמו לחפש את השקל באור במקום לחפש אותו בחושך, שם איבדת אותו למעשה.

אם ברצוננו לחזות בהתנהגות בוגרת יותר בילדים בני כל הגילאים, עלינו לדעת היכן לחפש ומה אנו מחפשים. עלינו להוציא אל האור את הדברים שקשה לראות. פירושו של דבר, עלינו להבין איך המוח מניע את הילד ומשפיע על התנהגותו.

אם ברצוננו לעזור לילדינו להבשיל ולהפוך למבוגרים אכפתיים, מתחשבים, אחראים ומאוזנים, עלינו להבין מה משפיע על מוחו של הילד ומאפשר לו לפתח חשיבה מוכללת, באופן שהוא יכול לשקול כמה צדדים של מצב נתון. כדי שילד ילמד משגיאותיו, יתאושש מאובדן או כישלון ויפתח גמישות, עלינו להבין מה מניע אותו להיות מוכן להסתגל לנסיבות שהן מעבר לשליטתו. כדי שילד יהיה מעוניין בלמידה ובעל מוטיבציה להגיע להישגים, עלינו להבין את 'המעיינות הפנימיים' של הפוטנציאל האנושי שלו. הילד אינו יכול להגיע לזה על-ידי כך שנאמן אותו להתנהג בדרכים מסוימות. כשרים אלה הם פשוט פירות של תהליכי ההבשלה ותפקידנו כמבוגרים הוא לסלק את המכשולים לתהליכים אלה כדי שיוכלו לשאת פרי.

'הגישה ההתנהגותית' של הורות והוראה השתרשה בתרבותנו. כשהורה או מורה מבקש עזרה בהתמודדות עם ילד, מדהים כמה פעמים הם שואלים שאלות כגון, "האם נהגתי בצורה נכונה כשהילד לא התנהג כשורה?" "מה עלי לעשות בפעם הבאה שהוא יתנהג לא יפה?" השאלה איננה "האם נהגתי בצורה נכונה?" אלא, "איך אני יכול להיות התשובה למה שהילד זקוק כדי להבשיל ולהתבגר?" מציאת התשובה לשאלה זו מביאה את ההורים והמורים למקום שונה לחלוטין, שבו אנו עצמנו צריכים להתבגר ולגלות בתוכנו את התבונה, הסבלנות, ההבנה והחמלה שיאפשרו לנו ללוות ולהנחות את ילדינו בנתיב לבגרות.

גישת ההיקשרות או היחסים בגידול ילדים מאפשרת לנו למצוא את התשובות בתוך עצמנו ולהיות נאמנים הן לעצמנו והן לילדים שאנו מטפלים בהם.הגישה ההתנהגותית עשויה להניב תוצאות מידיות, אבל תוצאות אלו קצרות-מועד ובסופו של דבר גורמות נזק. מאחר שהנזק הזה מתבטא רק כעבור זמן, קשה לקשר אותו עם מקורו, ולפיכך אנו חוזרים על אותה שגיאה ביחסינו עם הילדים וזאת משום שהדבר מועיל לכאורה. גישת ההיקשרות או גישת היחסים דורשת זמן כדי לשאת פירות ולראות את ההתקדמות בילד, משום שכל גדילה והתפתחות דורשים זמן. אבל גדילה זו היא אמיתית, עמוקה ובת-קיימא. איננו רוצים שההתנהגות של ילדינו תהיה קליפה חיצונית כוזבת, אלא דווקא השתקפות של המהות האמיתית של אישיותם. זה יאפשר להם תחושת התגשמות, שלמות ושלום עם עצמם ועם אחרים.